הלכה: תַּנִּי וּמִן הַתְּפִילִּין. אָבֵל בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין. בַּיּוֹם הַשֵׁנִי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין. וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת הוּא חוֹלְצָן כָּל שִׁבְעָה דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשֵּׁנִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הוּא נוֹתֵן תְּפִילִּין וְאִם בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת אֵינוֹ חוֹלְצָן. אִם בַּיּוֹם הַשֵּׁינִי אֵינוֹ נוֹתֵן תְּפִילִּין צוּרְכָה מֵימַר מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו. אֶלָּא בְגִין דְּתַנָּא דָא תַנָּא דָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא בגין דתנא דא. בשביל דתני ק''ש במתני' תני נמי תפילין ואע''ג דמשנה דלא צריכא היא:
אם ביום השני. השתא מסיק להקושיא דאם ביום השני של אבילות אסור להניח תפילין אם כן צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו דפטור מן התפילין בתמיה:
ואם באו פנים חדשות. משלישי ואילך אינו צריך לחולצן:
ר' יהושע. ס''ל דשני ימים אסור להניחם והא דכתיב כיום מר עיקר מרירות הוא דהוי חד יומא אבל אבילות שני ימים הוין:
הוא חולצן כל שבעה. כלומר מיום השני עד סוף כל שבעה חולץ אותן כשיבאו ומשילכו מניחן:
אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין. עליו דילפינן מדקאמר ליה הקדוש ב''ה ליחזקאל פארך חבוש עליך זה תפילין מכלל דלכ''ע אסור וכתיב ואחריתה כיום מר והלכך אינו נוהג אלא יום אחד:
גמ' תני ומן התפילין. קתני במתני' ומן התפילין וקשיא מאי איצטריך ליה כדמסיק לקמן הקושיא מהאי ברייתא דלקמיה כמו שהיא שנויה בפ' אלו מגלחין ואגב מייתי לה לכולא:
ואם באו פנים חדשות. מן המנחמין:
משנה: מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָּל לְפָנָיו פָּטוּר מִקִּרְיַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִילִּין. נוֹשְׂאֵי הַמִּיטָּה וְחִילּוּפֵיהֶן וְחִילּוּפֵי חִילּוּפֵיהֶן אֶת שֶׁלִּפְנֵי 21b הַמִּיטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּיטָּה. אֶת שֶׁהַמִּיטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִין. וְאֶת שֶׁאֵין הַמִּיטָּה צוֹרֶךְ בָּהֶן חַייָבִין. אֵילּוּ וָאֵילּוּ פְטוּרִין מִן הַתְּפִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני מי שמתו מוטל לפניו. אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם מוטל עליו לקוברו:
פטור מק''ש ומן התפילין. משום דטריד טרדא דמצוה:
וחילופיהן. שכן דרך שמתחלפין לפי שהכל רוצים לזכות במצוה:
את שלפני המטה ואת שלאחר המטה. כלומר בין אלו ובין אלו את שהמטה צורך בהן שצריכין לשאת את המטה פטורין ואת שאין המטה צורך בהם כגון ההולכין ללוות את המת בלבד לכבודו חייבין:
אלו ואלו פטורין מן התפלה. דלאו דאורייתא היא כמו ק''ש ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירה:
רִבִּי זְעִירָא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּנְתִינָה וּכְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲלִיצָה. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי נָתַן בְּיוֹם הַשֵּׁנִי כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחְלוֹץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וְכֵינִי נַעֲשֶׂה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא לַחְלוֹץ וְאִין כֵינִי נֵימָא הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין כיני נימא הלכה כר''א. כלומר דמתמה הש''ס דאם כן הוא דאפי' ביום השני אינו חולצן א''כ לאיזה ענין הוא דאיצטריך ליה למימר הלכה כר' יהושע בחליצה שהרי לר' יהושע גופיה משלישי ואילך הוא דקאמר ואי אנן נהגינן גם בשני דאין לחולצן לא לימא אלא הלכה כר''א בנתינה לחודיה וממילא שמעינן דדוקא בנתינה הלכתא כוותיה אבל לא בחליצה ואף ביום השני אינו חולצן:
א''ר יוסי בר' בון וכיני. וכך הוא הדין באמת דכר''א בנתינה הוא דקי''ל אבל לא בחליצה וא''כ אם נתן בשני כדיניה דר''א אינו צריך לחולצן דהא בחליצה כר' יהושע הוא דקי''ל דכל זמן שמותר להניחן אינו חולצן אפי' אם באו פנים חדשות:
נתן ביום השני כר''א. דהלכתא כוותיה בנתינה אלא הא דמספקא לן מהו שיעשה רבי אליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ כלומר מהו שיעשה בדיניה דר''א כסברת ר' יהושע בחליצה דהיינו ביום השני אם אינו צריך לחולצן אם באו פנים חדשות דאלו ר''א לדידיה ס''ל דאפי' כל שבעה הוא חולצן מיהו לדידן דלא קי''ל כר''א בחליצה כ''א כר' יהושע ולדידיה משלישי ואילך הוא דקאמר אינו חולצן דהא ביום השני ס''ל דאינו נותן כלל והשתא הבעיא היא ביום השני אי נהגינן כסברת ר' יהושע בחליצה שאינו צריך לחולצן:
הלכה כר''א בנתינה. דביום השני הוא נותן תפילין וכר' יהושע בחליצה דמשלישי ואילך אינו חולצן אף אם באו פנים חדשות:
22a אָמַר רִבִּי בּוּן כְּתִיב לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֵּיךָ. יָמִים שֶׁאַתְּ עוֹסֵק בָּהֶן בַּחַיִּים. וְלֹא יָמִים שֶׁאַתְּ עוֹסֵק בָּהֶן בַּמֵּתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר בון כתיב וכו' טעמא דמתני' דפטור מק''ש הוא דמפרש וכיון שפטור מקבלת מלכות שמים כ''ש דפטור מן התפילין והא דתני להו משום דשייכין אהדדי כדלעיל:
תַּנִּי אִם רָצָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. לָמָּה מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת. אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּשָּׂא מַשּׂוֹאוֹ. מַה נָפִיק מִבֵּינִיהוֹן הָיָה לוֹ מִי שֶׁיִּשָּׂא מַשּׂוֹאוֹ. וְאִין תֵּימַר מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת אָסוּר. וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּשָּׂא מַשּׂוֹאוֹ הֲרֵי יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּשָּׂא מַשּׂוֹאוֹ. וְהָתַנִּי פָּטוּר מִנְּטִילַת לוּלָב. תִּיפְתַּר בְּחוֹל. וְהָתַנִּי פָּטוּר מִתְּקִיעַת שׁוֹפָר. אִית לָךְ לְמֵימַר בְּחוֹל לֹא בְיוֹם טוֹב. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא זָקוּק לוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין כְּיַי דְּתַנִּינָן תַּמָּן מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִיסְקֵי הַכַּלָּה וְאַל עִיסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין חֲלִילִים וּמְקוֹנְנוֹת כְּמִי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא מַשָּׂאוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם רצה להחמיר על עצמו. ולקרות ק''ש אין שומעין לו וצריך למחות בידו:
למה. אין שומעין לו אם מפני כבודו של מת שמראה עצמו שאינו חשוב בעיניו להתאבל עליו או משום שטרוד הוא שאין לו מי שישא משואו להתעסק בקבורתו ומפרש ואזיל דמאי בינייהו בין הני תרי טעמי אם יש לו אחד מי שיתעסק ויטפל בצרכי קבורת המת דאין תימר מפני כבודו לעולם אסור ואי תימא מפני שאין לו וכו' מותר דהרי יש לו אתר שיתעסק בו:
והתני פטור מנטילת לולב. וקא סלקא דעתיה בי''ט מיירי וא''כ תפשוט דמפני כבודו של מת שהרי בי''ט אינו טרוד לישא משאו ודחי לה הש''ס דתיפתר בחול המועד איירי דעושין כל צרכי המת והלכך פטור מנטילת לולב ולעולם טעמא מפני שטרוד הוא וכשאין לו אחר להתעסק בו מיירי:
והתני פטור מתקיעת שופר וכי אית לך למימר בחול. בתמיה לא בי''ט על כרחך הוא וא''כ תפשוט דמפני כבודו הוא:
א''ר חנינא. לעולם לא תפשוט דאכתי איכא למימר דמפני שאין לו לישא משאו ובשאין לו אחר מיירי וטעמא דפטור הוא דמכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין שהרי אין לו אחר להתעסק בזה וזה מותר בי''ט כהאי דתנינן תמן פ' כ''ד דשבת מחשיכין וכו' וא''כ איכא למימר דדעתו להחשיך על התחום להתעסק בצרכי המת וכל היום טרוד הוא וכמי שהוא נושא משאו דמי ולעולם בדאיכא אחר להתעסק בצרכי המת מיבעיא לן אם מותר להחמיר על עצמו ולקרות ק''ש:
מֵאֵימָתַי כוֹפִין אֶת הַמִּיטּוֹת מִשֶּׁיָּצָא הַמֵּת מִפֶּתַח הֶחָצֵר דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִשֶּׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלָל. וּכְשֶׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִפֶּתַח הֶחָצֵר אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְתַלְמִידָיו כְּפוּ אֶת הַמִּיטּוֹת. וּכְשֶׁנִּסְתַּם הַגּוֹלָל אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּפוּ אֶת הַמִּיטּוֹת. אָמְרוּ לוֹ כְּבָר כְּפִינוּם עַל פִּי הַזָּקֵן. בְּעֶרֶב שַׁבָּת הוּא זוֹקֵף אֶת מִיטָּתוֹ. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא כוֹפָן.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source